<h1>עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לפיכך אם הניח הקורה למעלה מעשרים ויש בחלל שתחת הקורה יתר מעשרים אמה, אפילו היתה הקורה רחבה ארבעה אינה מתרת, שכל שהוא למעלה מעשרים אמה אין העין שולטת בה ואין בה היכר.
איזה מבוי ניתר בלחי וקורה, כל שאין פתחו רחב יותר מעשר והוא שאורכו יתר על רוחבו ואפילו כלשהו, ושיהא אורכו ארבע אמות או יותר, ושיהיו שתי חצרות פתוחות לו כל פתח ופתח רחב ארבע טפחים או יותר, ושיהיו שני בתים של שני בני אדם פתוחים לכל חצר וחצר מהם וכל בית ובית צריך שיהא בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר וכל פתח ופתח צריך שיהא בו ברוחבו ארבע טפחים או יותר, ושיהיו דיורין אוכלין בכל בית ובית מהן שמקום הפת גורם ולא מקום לינה. היה המבוי חסר מכל אלה אינו ניתר אלא בפס ארבעה או בשני לחיים כחצר.
כלל דברים אלו שאמרנו לא אמרנו אלא בשלא נשארה שם פרצה יתירה על עשר, שכל פרצה יתירה על עשר אין הלחיים והקורה ולא עומד מרובה מתירין אותה עד שימעטנה ויעמידנה על עשר או שיעשה לה צורת פתח וכמו שיתבאר.
<h2>דף ג.</h2>
ויראה לי שאם היתה רחבה ארבעה ובריאה לקבל מעזיבה שהיא מתרת, ולא משום היכר אלא שפי תקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר. וכן יראה לי שאילו היתה רחבה שבעה אע"פ שאינה בריאה כשרה, שכל שרחבה שבעה העין שולטת בה.
היתה מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים כשרה. היתה למעלה מעשרים, אם עשה בסמוך לה חתיכות ארזים חשובים כשרה, שכל שיש לה דבר חשוב יש לה קול והיא ניכרת, והיא הנקראת בלשון חכמים אמלתרא. וכן אם עשה לה צורות נאות וציורין כשרה, שהכל מסתכלין בה ויש לה היכר. חתיכות ארזים וציורין אלו בלא קורה, אע"פ שיש להן היכר אינן מתירין את המבוי. מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ובא למעטו, נותן קורה אחרת בתוך עשרים אמה ראויה לקבל אריח תחת אותה קורה העליונה או ישפיל את הראשונה או מגביה את הקרקע שתחת הקורה. וכמה יהא רוחב מיעוט זה שתחת הקורה, אפילו טפח.
הניח את הקורה למטה מעשרה טפחים אינה מתרת, שהקורה צריך שלא יהא חלל שתחתיה יתר מעשרים ולא פחות מעשרה.
<h2>דף ג:</h2>
ובאיזו אמה אמרו, באמה בת ששה טפחים והטפח ארבעה בגודל וחמש באצבע ושש בקטנה. וכמה שיעור אמה שוחקת יתרה על העצבה, הדחוקה, יראה לי חצי אצבע.
כל אמות שאמרו במבוי יראה לי שהן דחוקות מצומצמות, ולא אמרו שוחקות אלא בכלאים ובסוכה. ויש מגדולי המורים שאמרו, שלא אמרו מצומצמות במבוי אלא להחמיר ולא להקל. כיצד גובה עשרים של מבוי ורוחב עשרה מצומצמות, גובה עשרה ואורך מבוי ארבע אמות שוחקות מרווחות, זה להחמיר וזה להחמיר.
<h2>דף ה.</h2>
היה חלל שתחתיה פחות מעשרה, מגביה את הקורה או חוקק את הקרקע שתחתיה עד שישלימנה לעשרה. וכמה שיעור רוחב חקק זה, ארבע אמות לאורך המבוי או יותר, שאין עושין מבוי בתחילה פחות מארבע אמות. עשה לו צורת פתח אע"פ שאין גובה חללו עשרה, יש מן המורים שהכשירו. ולא יראה לי כן שאינו בדין שתתיר צורת פתח יותר ממחיצה, ואין מחיצה פחות מעשרה.
איזהו אורכו של מבוי דרך כניסתו, ומה שאינו דרך כניסתו קרוי רחבו ואע"פ שרחב יותר מאורכו.
לחי המושך מדופנו של מבוי כנגד רחבו של מבוי אע"פ שלא נעשית אותה בליטה משום לחי אלא לבצר החומה כעמודים וכיוצא בזה, נידון משום לחי. במה דברים אמורים בשאין ברחבו של דופן הבולט כנגד רוחב המבוי ארבע אמות, שכל שהוא ארבע אמות אינו נידון משום לחי אלא משום מבוי ולפיכך צריך לחי אחר להתירו. נתן שם לחי אחר צריך שיתננו בצד השני של מבוי ולא סמוך לאותו דופן הבולט, שאילו נתנו שם הרי זה כמוסיף עליו ואינו ניכר שהוא משום לחי. נתנו בצד אותו דופן, אם הוא נמוך מן הדופן או גבוה ממנו או רחב או קצר ממנו הרי זה מותר, שניכר הוא שאינו מכלל הדופן אלא עומד לעצמו ומשום התרת לחי. כשאמרו שאם מושך ארבע אמות אסור, לא אמרו אלא במבוי רחב יותר על שמונה אמות. היה רחב שמונה מותר לפי שיש כאן עומד כפרוץ וכל שהעומד כפרוץ הרי הוא כעומד, ואין צריך לומר במבוי שאין ברחבו שמונה שהרי העומד מרובה על הפרוץ. היה הדופן יתר מארבע אמות והמבוי יתר על שמונה ואנו מסופקין אם העומד כמחצה על מחצה או מרובה על הפרוץ או אינו כפרוץ, יראה לי שמתירין מן הספק שכל ספק דבריהם להקל, ועוד שיש לומר כאן שני צדדין להקל, שמא עומד מרובה ואם תאמר אינו מרובה עדיין יש לומר שמא כמוהו והרי הוא מתיר כל שאין הפרוץ מרובה, וכל שיש להיתר שני צדדין ואין לאיסור אלא צד אחד סומכין עליהן ואפילו בדבר שאפשר לשער ולדקדק, שלא הצריכו לדקדק ולשער בכיוצא בזה, וצריך עוד להתיישב בדבר זה.
עשה לחי רחב ארבע אמות אסור, דכל שרחב ארבע אמות יצא מתורת לחי ונידון משום מבוי.
<h2>דף ה:</h2>
וכיצד הכשירה, כל פרצה שהיא באמצע הכותל או אפילו בראשו, בין שנפרצה החצר ברוח אחת בין שנפרצה בשתי רוחותיה, פחות משלושה אינה צריכה כלום, משלושה ועד ארבעה ועד עשר אמות, אם היה העומד כפרוץ אינו צריך כלום. היה הפרוץ מרובה, אם נפרצה מרוח אחת ואפילו נפרצה במלואה, עושה לה שני לחיים או פס ארבעה.
<h2>דף ז:</h2>
חצר שנפרצה משתי רוחותיה זו כנגד זו פרצות שאין בהן יותר מעשר, אם נפרצה למבוי מראשו האחד והשני לרשות הרבים, אם החצר רחבה מן המבוי אע"פ שנפרץ לה המבוי במלואו, החצר מותרת. ואע"פ שלא עירבה עם המבוי ואע"פ שהרבים בוקעין בה ונכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר, שאין רגל הרבים מבטלת שלוש מחיצות גמורות ורשות היחיד גמורה היא אפילו לטלטל בתוכה. אימתי בשנשארו לחצר בפרצה שכנגד המבוי צדדין כל שהו מצד זה ומצד זה ובגובה עשרה, ששני צדדין אלו לחצר כשני לחיים. ואם לא נשארו אלא מצד אחד, צריך שישאר שם שיעור פס ארבעה, וכן בצד השני הפרוץ לרשות הרבים, צריך שיהא בו צורת פתח או עומד כפרוץ. לא נשאר לה בצד המבוי לא פס ארבעה ולא שני פסים קטנים כלחיים, אם לא ערבה חצר עם המבוי שניהם אסורין, שכל אחד מהן פרוץ במלואו למקום האסור לו. היתה החצר פרוצה משני רוחותיה לרשות הרבים אפילו זו כנגד זו ורבים בוקעים בה נכנסין בזו ויוצאין בזו, אם יש לה צורת פתח מכאן ולחיים או פס ארבעה מכאן מותרת, ואין צריך לומר בשיש לה צורת פתח מכאן ומכאן, או עומד מרובה מכאן וצורת פתח מכאן, שאין רגל הרבים אוסרת במבואות והחצרות בכיוצא בזה.
<h2>דף ח:</h2>
מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר אינו מניח את הקורה בצד הארוך אלא כנגד הקצר, שהקורה משום היכר ובאלכסון אינו היכר. בא להתיר כנגד האלכסון אין לו תקנה אלא במחיצה או בצורת פתח. עשה לו צורת פתח אפילו באלכסון מותר שהפתח משום מחיצה.
הקורה שאמרו צריך להניח על המבוי. הניחה חוץ למבוי ואפילו סמוך לו עד שאין אויר מפסיק בינה ובינו אסור, כיצד נעץ שתי יתדות בשני כותלי המבוי ונמשכות חוץ למבוי והניח הקורה עליהן אסור, שאין הקורה על גבי המבוי.
נעץ שתי יתדות דקות שאין ברחבן טפח נמשכות כנגד רוחב המבוי ונתן הקורה עליהן, אע"פ שאין ראשי הקורה נתונין על כותלי המבוי עצמו, אם אין מראשי הקורה לכותלי המבוי שלושה טפחים אין צריך להביא קורה אחרת דלבוד אמרינן אפילו בשני ראשיה. היה בין ראש הקורה לכותל המבוי שלושה טפחים אסור. היו היתדות עקומות ועולות על גבי הכתלים וחוזרות ומתעקמות כנגד רוחב אויר המבוי, אם אין בגובהן שלושה ולא בהמשך עקמימותן באויר המבוי שלושה והביא קורה קצרה ונתנה על גבי יתדות אלו, אין צריך להביא קורה אחרת ואע"פ שאין הקורה בתוך אויר המבוי. ואפילו היתה בתוך אוירו לא היתה מגעת אל כותלי המבוי מותר, דאמרינן חבוט ורואין אותה כאילו נחבטת ונתונה תוך אויר המבוי, וחוזרין ואומרין לבוד וכאילו מגעת לכתלים. הביא קורה ותלאה באויר המבוי אע"פ שאינה נתונה על כותלי המבוי ולא על דבר הנתון עליהן כשר, ואע"פ שהיא אינה ארוכה כרוחב המבוי, והוא שלא יהא אחד מראשיה רחוקין מן הכותל שלושה טפחים, דלבוד אפילו משתי רוחות אמרו וכמו שביארנו.
נתנו חוץ מאויר המבוי סמוך למבוי תוך שלושה, יראה לי שהוא מתיר וזה חומר בקורה מבלחי. וראיתי למקצת הגדולים שאמרו שהלחי כקורה ואף הוא צריך לינתן בתוך חלל המבוי, ואי אפשר לי להעמיד דבריהם.
<h2>דף ט.</h2>
מבוי הפתוח לרשות הרבים והכשירו בלחי מותר להשתמש אפילו בין הלחי, שמקום הלחי נמשך אחר המבוי ונחשב מכללו וחודו החיצון של לחי סותם. היה פתוח לכרמלית, מה שהוא כנגד הלחי נגרר אחר הכרמלית שהוא מינו ולפיכך אסור להשתמש בין הלחי. במה דברים אמורים בשאין הלחי רחב ארבעה, היה רחב ארבעה יש אומרין שאפילו פתוח לרשות הרבים אסור להשתמש בין הלחי. ויש מגדולי המורים שהתירו אפילו ברחב ארבעה, ולזה דעתי נוטה. הכשיר את המבוי בקורה, יש מגדולי המורים שהורו שאפילו פתוח לכרמלית מותר להשתמש תחת הקורה. ויש מי שהורה שהקורה כלחי וכל שפתוח לכרמלית אסור להשתמש בין הלחי ותחת הקורה ולזה דעתי נוטה. במה דברים אמורים בקורה שאינה רחבה ארבעה או שאינה בריאה לקבל את המעזיבה, היתה רחבה ארבעה ובריאה אפילו פתוח לכרמלית יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי שפי התקרה יורד וסותם וחודה החיצון סותם.
ויש מי שהורה דאין המבוי שאין לו אלא שלוש מחיצות ניתר בלחי וקורה אלא מבוי הפתוח לכרמלית אבל הפתוח לרשות הרבים אינו ניתר בלחי וקורה אלא הרי הוא כחצר. ויש מי שבורר לו דרך אחרת ואמר שלא אמרו אלא במבוי שיש בפתחו אסקופה גבוהה שלושה טפחים שמעכבת דריסת הרבים. ואחרים יש שלא הפרישו בין זה לזה, וזה עיקר.
מבוי ארוך שרצפו בלחיים אם אין בין לחי ללחי שלושה טפחים הרי אלו כלחי יחידי שכל פחות משלושה כלבוד דמי, ולפיכך אם אין מחוד פנימי של לחי פנימי ועד חוד חיצוני של לחי חיצוני משך ארבע אמות, מתירין משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו. היה בהם משך ארבע אמות יצאו אלו מתורת לחי ותורת מבוי יש להם, ולפיכך צריך לחי אחר רחוק מהם שלושה להתירו ואת המבוי. במה דברים אמורים בשאין הלחי החיצון בולט כלום חוץ למבוי, היה משהו ממנו בולט חוץ למבוי אותו משהו נידון משום לחי שהרי כבר ביארנו שהנראה מבחוץ אע"פ ששוה מבפנים נידון משום לחי. היו רחוקים זה מזה שלושה טפחים משתמש עד חוד חיצון של לחי החיצון, ואין אומרין כל לחי ולחי מתיר עד שלפנים ממנו בלבד, אלא הלחי החיצון מתיר כל המבוי וכנגד הלחיים שלפנים ממנו, ולפיכך כל שיש מן החיצון ולפנים שיעור מבוי, הלחי החיצון מתיר ואין צריך שיהא בין לחי ללחי שיעור מבוי ותנאי המבוי.
<h2>דף ט:</h2>
לחי הנראה מבפנים ושוה מבחוץ וכן שוה מבפנים ונראה מבחוץ נידון משום לחי, לפיכך כותל המבוי שהוא כנוס מחברו בין ששוה מבפנים וכנוס מבחוץ בין כנוס מבפנים ושוה מבחוץ, נידון משום לחי. היה עמוד בולט מאחורי כותל המבוי תוך שלושה לראש כותל המבוי, הרי זה נידון משום לחי וזהו בכלל מה שאמרנו נראה מבחוץ ושוה מבפנים. במה דברים אמורים בשאין אותו עמוד מושך ארבע אמות, שאם היה רחב ומושך ארבע אמות אינו נידון משום לחי, ואין רואין אותו כמחיצה הנתונה על פי המבוי כדי להתיר את המבוי משום עומד מרובה על הפרוץ, שלא אמרו עומד מרובה על הפרוץ אלא עומד ברוחב אויר המבוי ולא בנתון מאחריו, ויש מתירין והראשון נראה לי עיקר.
נשארו בכותל קצת צדדין, אם נשאר שם מעט בצד זה ומעט בצד זה השני ובגובה עשרה, הרי אלו נידונין כשני לחיים. ואם לא נשאר אלא בצד האחד, צריך שיהא רחב ארבעה ונידון משום פס, וחצר ניתרת או בשני לחיים או בפס ארבעה.
<h2>דף י.</h2>
לחי המושך עם דופנו של מבוי כלפי חוץ פחות מארבע אמות, נידון משום לחי ומותר להשתמש במבוי עד כנגד חודו הפנימי. היה מושך ארבע אמות נדון משום מבוי ולפיכך צריך לחי אחר להתירו. ואם היה הדופן שכנגדו נמשך כמוהו מותר להשתמש בכולו, מפני שהלחי הזה שנותן עכשיו מתיר את הכל, שהרי אותו דופן הנמשך הרי הוא מכלל המבוי.
<h2>דף יא:</h2>
מבוי שיש לו שלושה כתלים הוא הנקרא מבוי סתום. וכיצד מתירין אותו, עושין לו לחי או קורה ברוח רביעית ודיו. ולמה אמרו שתהא הקורה מתרת במבוי, מפני שכל שיש לו שלוש מחיצות הרי הוא כסתום דבר תורה ומותר לטלטל בו, ומדברי סופרים הצריכו הרביעית להיכר בעלמא, וקורה משום היכר.
<h2>דף יב.</h2>
מבוי שאין ברחבו ארבעה או שרחב ארבעה ואין בפתחו רוחב ארבעה, יש מי שהורה שכל שיש ברחבו שלושה טפחים צריך להתירו בלחי וקורה. ויש מגדולי המורים שהורו דכל שאין ברחבו ארבעה או שאין בפתחו ארבעה אינו צריך כלום ולזה דעתי נוטה.
באיזו חצר אמרו, בשיש לה שלושה כותלים ופתוחה ברוח רביעית במבוי, אבל דופן שלישית אינה ניתרת לעולם אלא בצורת פתח או בעומד מרובה על הפרוץ.
ובמה מתירין את החצר, בפס ארבעה וגבוה עשרה, או בשני לחיים ואפילו דקים כחוט הסרבל, ומעמידין אחד מצד זה ואחד מצד זה, או בעומד מרובה על הפרוץ. במה דברים אמורים בשלא נשאר שם פתח יתר על עשר אמות. היה שם פתח יתר על עשר אמות, אינו ניתר באחד מכל אלו כמו שיתבאר, עד שימעט את הפתח או שיעשה לו צורת פתח.
וכן לשון ים הנכנס לחצר אם פרצתו יותר מעשר ואין בעומקו עשרה, אסור למלאות ממנו ואסור לטלטל בחצר. עשה גדודין סביב ללשון משלושת צדדיו עד שיהא בין קרקעיתו ובין החצר גובה עשרה, מותר לטלטל ואסור למלאות שעומקו של לשון מצטרף לעשרה. ואם אין בפרצתו יותר מעשר, מותר בין למלאות בין לטלטל מפני שאינו אלא כבור שבחצר.
<h2>דף יב:</h2>
חצר שהיא פרוצה למקום האסור לה, אינה ניתרת בלחי וקורה כמבוי ולא אפילו בלחי עם הקורה. ואיזהו שנידון משום חצר, כל שאין דרך כניסתו יותר על רוחב תוכו. ויש מגדולי המורים שאמרו שאינה נדונית משום חצר אלא כל שהיא מרובעת, ואין ארכה יתר על רחבה ולא רחבה על ארכה.
<h2>דף יג:</h2>
קורה שאמרו צריכה שתהא רחבה טפח, כדי שתקבל אריח של לבינה לרחבו, שרחב טפח ומחצה ומעדיף מעט כאן ומעט כאן. וצריכה שתהא בריאה לקבל דימוס של אריחין כשיעור ארכה. כיצד הרי שהקורה ארוכה עשר אמות כשיעור רחבו של מבוי, צריכה שתהא בריאה לקבל עשרים אריחין שוכבין אורכן לאורך הקורה ונמצא אורכן אוכל עשר אמות, שהאריח אורכו שלושה טפחים שהם חצי אמה. ויראה לי דדי אם יכולה לקבל שמונה עשר אריחין שקורת תשע אמות ושני משהויין מתרת מבוי רחב עשר אמות כמו שיתבאר בע"ה.
היתה עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה, ואם היתה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, וכל שיש בהקיפה שלושה טפחים יש בה ברחבה טפח.
<h2>דף יד.</h2>
היתה הקורה רחבה ארבעה כשרה ואע"פ שאינה בריאה, כיון שיש שיעור מקום ברחבה. ויש מן המורים שאמרו דבריאה אע"פ שרחבה, ולראשון דעתי נוטה. הכותלים המעמידים את הקורה וכן חתיכות עצים שאין ברחבן טפח היוצאים מן הכותלים שבהן הקורה סמוכה, צריכין שיהו בריאין לסמוך הקורה והאריחין.
הניח קורה על מבוי ופרס עליה מחצלת, אם היתה המחצלת גבוהה מן הקרקע שלושה טפחים לא עשה ולא כלום, שהמחצלת בטלה כח הקורה שאינה נראית ואינה ניכרת, וקורה משום היכר ומחצלת אינה ראויה לקורת מבוי, וקורה אין כאן ומחיצה אין כאן כל שגבוהה מן הקרקע שלושה. היתה המחצלת משולשלת בפחות משלושה לקרקע הרי זו מתרת משום מחיצה, שמן הכל אדם עושה מחיצה. היתה קורה עצמה רחבה ומשולשלת עשרה טפחים, אם גבוהה מן הקרקע שלושה טפחים יראה לי שצריך להביא קורה אחרת, שכל שמשולשלת עשרה יצאה מתורת קורה ומחיצה היא אלא שגבוהה מן הקרקע שלושה.
היתה קורה יוצאה מכותל זה ואינה מגעת עד הכותל האחר, וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואין מגיעות זו לזו, פחות משלושה אין צריך להביא קורה אחרת, שלושה צריך להביא קורה אחרת. היתה היא בתוך המבוי ומתעקמת ונמשכת חוץ למבוי או שהיא בתוך עשרים ומתעקמת למעלה מעשרים אמה או שהיא למעלה מעשרה ומתעקמת בתוך עשרה, רואין כל שאילו תינטל עקמימותה ואין בין זו לזו שלושה טפחים אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.
היתה הקורה ראשה האחד בתוך עשרים והשני למעלה מעשרים, רואין כל שאילו ינטל מה שלמעלה מעשרים ולא יהא בינה ובין הכותל שלושה טפחים כשרה. ואם יש בינה ובין הכותל שלושה אסורה. היתה היא למעלה מעשרה ומקצתה למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל ממנה מה שלמטה מעשרה ולא יהא בינה ובין הכותל שלושה טפחים מותר, ואם יש שלושה טפחים אסור. היתה עקומה באמצעה והיתה היא בתוך עשרים ועקמימותה למעלה מעשרים, או שהיתה היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה, רואין כל שאילו תנטל עקמומיתה ואין בין זו לזו שלושה טפחים אין צריך להביא שם קורה אחרת ואם לאו צריך להביא שם קורה אחרת.
ואם היו שתי קורות אחת למעלה ואחת למטה ממנה תוך שלושה ושתיהם בתוך עשרים ולמעלה מעשרה ואין באחת מהן טפח כדי לקבל אריח, אם יש בין שתיהן טפח כדי לקבל אריח, רואין אותן כאילו הן סמוכות זו לזו, דכל פחות משלושה כלבוד דמי. היה בין זה לזה שלושה, צריך להביא קורה אחרת או לקרב את שתיהן בתוך שלושה. היתה אחת מהן למעלה מעשרים או למטה מעשרה, צריך להביא שם קורה אחרת. היו שתיהן תוך עשרים ולמעלה מעשרה ומתאימות זו כנגד זו, ואין בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח ולא אפילו בין שתיהן לקבל אריח, אם אינן רחוקות זו מזו אלא כשיעור שיקבלו בין שתיהן ואוירן אריח לרחבו, אין צריך להביא שם קורה אחרת. כיצד הרי שהיה בזו רובע טפח ובזו רובע טפח, צריך שלא יהיו מרוחקות זו מזו אלא טפח כדי שיקבלו אריח של טפח ומחצה בין שתיהן ובין אויר שביניהן, ריחקן יותר מיכן צריך להביא שם קורה אחרת.
<h2>דף יד:</h2>
הלחי אין לו שיעור בעביו ורחבו ובריאותו אלא אפילו דק כחוט הסרבל. וצריך שיהא בארכו עשרה טפחים, הגביהו מן הקרקע פחות משלושה טפחים, אע"פ שאין באורכו אלא שבעה ומשהו כשר, שכל לבוד רואין אותו כמלא.
מתירין את המבוי לחצאין בין בלחי בין בקורה. כיצד, היה המבוי ארוך ונתן הקורה או הלחי באמצע המבוי, מה שלפנים מן הקורה ומן הלחי מותר ומהם ולחוץ אסור. במה דברים אמורים בשנתון בתוך חלל המבוי, נתן את הלחי אחורי המבוי כנגד אמצע המבוי, כל שהרחיקו שלושה טפחים מראש כותל המבוי יראה לי שאינו מתיר כלום, שלא אמרו נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי אלא בנתון תוך שלושה לפתח המבוי מאחוריו. אימתי מתירין הקורה והלחי את המבוי לחצאין, בזמן שיש לפנים מהם ארבע אמות וכל תנאי מבוי. לא היה לפנים מהם ארבע אמות וכל תנאי המבוי אינן מתירין שאין כאן מבוי, ואינו ניתר אלא בפס ארבעה או בשני לחיים כחצר, לפי שאין הלחי והקורה מתירין כל מבוי אלא בתנאים ידועים כמו שנתבאר למעלה.
הלחי צריך שלא יגביהנו מן הקרקע שלושה טפחים, ושלא ירחיקנו מן הכותל שלושה, אבל פחות משלושה מותר, שכל פחות משלושה כלבוד לכותל וכמונח על הקרקע.
<h2>דף טו.</h2>
מחיצה העומדת מאליה הרי היא מחיצה ולפיכך אפילו לחי העומד מאליו הרי זה מתיר משום לחי, שהלחי משום מחיצה. במה דברים אמורים בשסמך עליו מערב שבת, אבל לא סמך עליו מערב שבת אינו לחי. כיצד, הרי שהעמיד לחי במבוי וניטל בשבת, אע"פ שהיה שם אילן וכיוצא בו שהיה ראוי לסמוך עליו משום לחי אינו לחי ואע"פ שנטעו הוא בידיים, לפי שלא סמך עליו מערב שבת, וכל שכן אם גדל שם האילן מעצמו. לא העמיד שם לחי אחר מערב שבת או שהיה שם ונפל עד שלא תכנס השבת, אילן זה מתיר משום לחי ואפילו לא אמר שיתיר לו משום לחי, וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק את הכתלים אינה קורה, שהקורה משום היכר וכל שהוא משום היכר אם עמד מאליו אין כאן היכר. אבני גדר היוצאות מן הגדר ומובדלות זו מזו פחות משלושה טפחים, אין צריך לחי אחר, והוא שיהא בגובה בין כולן עשרה טפחים.
מן הכל אדם עושה לחי ואפילו בדבר שיש בו רוח חיים, והוא שיהא קבוע שלא יהדפנו הרוח. היה הרוח יכול להדפו אינו לחי.
<h2>דף כד.</h2>
וכן מים שנתכנסו בחצר, בין שעמוקים עשרה ורחבים ארבעה ואפילו בבית סאתיים או יתר מבית סאתיים, מותר למלאות מהן ומותר לטלטל בחצר, שאינן אלא כפירות המכונסין בחצר. במה דברים אמורים במים יפים לשתיה, אבל במים שאינן יפים לשתיה, רואים אם יש במקום עומקן של עשרה יותר מבית סאתיים אע"פ שהן במיעוטה של חצר, או שהן ברובה של חצר ויש בין החצר ובין המים כשיעור יתר מבית סאתיים, אסור לטלטל בחצר יותר מארבע אמות. ויראה לי שאם הם יפים וראויים לתשמישין אחרים לכביסה וכיוצא בה, הרי הן כמים יפים, ועוד יתבאר זה בשער הרשויות. אין בעומקן עשרה בין כך ובין כך מותר, שהרקק אינו רשות לעצמו.
<h2>דף עב:</h2>
היה הבית האחד לאב והשני לבן אע"פ שהבן מקבל פרס משולחן אביו ואוכל בביתו של עצמו, הרי הן נידונים כשנים, וכן הרב ותלמידו שמקבל פרס משולחן רבו.
<h2>דף עד:</h2>
היה הבית האחד של נכרי והאחר של ישראל, יש מגדולי המורים שאמרו שאין בית של נכרי כבית אף לדבר זה אלא כדיר של בהמה. וכל שאר המורים אמרו שכל ששני בתים פתוחים לחצר, חצר זו חשובה היא, והמבוי חשוב כל שחצרות פתוחות לו ובתים פתוחין לחצרות, ולזה דעתי נוטה ועיקר. ערבו בתים זה עם זה, יש מגדולי המורים שאמרו דנסתלקו בתים ואינם אלא כבית אחד וחצרות יש אבל לא בתים. ויש שאמרו דאפילו עירבו בתים יש וחצרות יש וניתר בלחי וקורה וזה עיקר.
<h2>דף פ:</h2>
ובכל דבר בין של היתר בין של איסור ואפילו באשרה עושין בין לחי בין קורה. ויש מן המורים שהורו באשרה לאיסור בקורה.
<h2>דף פו.</h2>
ויראה לי שאם היתה רחבה ארבעה ובריאה לקבל מעזיבה שהיא מתרת, ולא משום היכר אלא שפי תקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר. וכן יראה לי שאילו היתה רחבה שבעה אע"פ שאינה בריאה כשרה, שכל שרחבה שבעה העין שולטת בה.
<h2>דף פז.</h2>
אמת המים העוברת בחצר נכנסת מכאן ויוצאת מכאן ועמוקה עשרה ורחבה ארבעה, אע"פ שהיא חולקת רשות לעצמה ונידונית משום כרמלית ואסור למלאות ממנה לחצר כמו שיתבאר בשער הרשויות לטלטל בחצר מותר, ואע"פ שהאמה בחצר נפרצה ביותר מעשר למים שחוצה לה, לפי שאין החצר כפרוצה במלואה לאמה שהיא כרמלית, מפני שעומק עשרה של גדות האמה כמחיצות לחצר, ואע"פ שמלאה על כל גדותיה אין המים מבטלין המחיצות. לא היתה עמוקה עשרה ונפרצה לאמה שחוצה לה ביתר מעשר, אסור לטלטל בחצר מפני שהאמה פרוצה למה שחוצה לה ביתר מעשר וכן החצר פרוצה למקום האסור לה ביתר מעשר, ולפיכך אסור אפילו לטלטל בחצר עד שימעט פתח האמה מעשר או שיעשה גדודין סביב אורך האמה להשלים עומק האמה לעשרה טפחים.
<h2>דף צג:</h2>
היתה גדודית בפתח המבוי גבוהה חמשה או פחות או יותר ועשה מחיצה על גבה והשלימה לעשרה, מצטרפין למחיצה ואינו צריך דבר אחר להתירו, ולא עוד אלא שנדון משום מחיצה וכל שנידון משום מחיצה מתיר כל המבוי, ואע"פ שאין בו ארבעה ולא אפילו אחד מכל תנאי המבוי.
<h2>דף צד.</h2>
נפרצה משתי רוחותיה צריך שיהא הרוח האחד מהן עומד מרובה על הפרוץ, שאין רשות היחיד עד שיהוא לו שלוש מחיצות או שיעשה לה צורת פתח ואחר כך יכשיר את השני על הדרך שאמרנו.
<h2>דף צד:</h2>
חצר שנפרצה בקרן זוית והוא שהפרצה אוכלת ראש שני הכתלים, אם פרצת פחות משלושה טפחים היא אינה צריכה כלום. משלושה ועד ארבעה צריכה שני לחיים, ארבעה פרצת מקום חשוב היא ואין לה הכשר עד שימעטנה מארבע או עד שימלא ראש הכותל האחד כדי שלא תהא פרצה אוכלת קרן שני הכתלים, מלא ראש הכותל האחד יש לה הכשר.
בית שנפרץ כותלו כולו במלואו, אם אין הפרצה יתירה על עשר אינו צריך כלום, רואין פי תקרה כאילו יורד וסותם. היתה הפרצה יתירה על עשר, צריכה פס ארבעה או שני לחיים, שאין אומרים פי תקרה סותם כל שנפרץ במלואו ביותר על עשר, לא נפרץ במלואו אלא שנשאר שם קצת, אפילו היתה שם פרצה יתירה על עשר, פי תקרה יורד וסותם. נפרץ בקרן זוית שהפרצה אוכלת ראש שני הכותלים ונפרץ הקרוי כמידת הפרצה באלכסון אסור עד שיתקן, ואפילו אין פרצה יתירה על עשר שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם באלכסון, נשאר הקרוי כמות שהיה אינו צריך כלום שפי תקרה סותם. ויש מגדולי המורים שהורו בהפך מזה, דיפה כח הקירוי העשוי באלכסון מכח הקרוי השוה ונשאר אלכסונו של קרוי באויר, ואינו סותם עד שישאר תחתיו פס אחד בין רחב בין קצר בקרן. בית שנפרץ משתי רוחותיו זה כנגד זה ונעשה מפולש, אפילו פרצה פחותה מעשר אין פי תקרה סותם בכיוצא בזה, ואפילו לא נפרץ במלואו עד שישאר שם עומד מרובה, וכבר נתבאר שעומד כפרוץ הרי הוא כעומד.
